המונח "ליווי נשי" משמש לעתים קרובות כדי להתייחס לאישה המספקת חברה והגנה לגבר בתמורה לכסף או הטבות אחרות. נשים אלו ידועות בדרך כלל כ"בנות שיחות".

מלווה נשית נקרא לפעמים גם "לוויה", "מלווה" או "קורטזנית". מונחים אלה משמשים להתייחסות למישהו שמקבל תשלום לפי שעה, יום, שבוע, חודש או שנה כדי להיות עם אדם אחר.

בעבר, היו הרבה מלוות נשים שנאלצו לעסוק במקצוע זה מנסיבות העניין. כיום יש הרבה נשים שבוחרות במקצוע הזה ונהנות ממנו.

למלווי נשים יש הרבה סיבות שונות לבחירה להיות מלווית. חלקם עושים את זה כי הם נהנים להכיר אנשים חדשים, אחרים עושים את זה בשביל הכסף וחלקם עושים את זה כי הם נמצאים בין עבודות או נכות שמונעת מהם לעבוד במשרה מלאה.

חלק מהמלוויות עובדות כקבלניות עצמאיות בעוד שאחרות עובדות בסוכנות. ישנן גם סוכנויות ליווי המתמחות במתן ליווי לאנשים עם מוגבלויות או מצבים רפואיים כגון מחלת אלצהיימר. דירה דיסקרטית בנהריה

מלווים הם אנשים המספקים חברה לאלה הבודדים, או המחפשים הנאה מינית.

מלווה הוא אדם המלווה אדם אחר ממקום למקום. המילה "ליווי" משמשת גם כפועל שמשמעותו "ללוות (מישהו) בטיול או במסע כאדיבות, במיוחד כאשר לא ניתן לצפות לליווי כזה".

המילה 'ליווי' נגזרת מהשפה הצרפתית העתיקה esco(u)er, שפירושה 'לשמור על', והיא שימשה במקור בכוחות המזוינים כדי להתייחס לקצין שתפקידו היה להקדים את הגוף העיקרי של החיילים ולעשות בטוח שהדרך הייתה ברורה.

המונח "מלווה נשית" משמש לתיאור אישה המציעה את שירותיה כמלווה. שירותים אלו יכולים להיות בעלי אופי מיני או לא מיני ולרוב הם משולמים על ידי הלקוח.

מלוות נשים לרוב מפרסמות את שירותיהן בעיתונים או באתרי אינטרנט, אך חלקן מוצאות לקוחות גם מפה לאוזן, כגון מחברים, בני משפחה, לקוחות שהשתמשו בשירותיהם לפני ומלווים אחרים.

תעשיית הליווי היא אחת הענפים הרווחיים בעולם. זהו גם אחד הענפים הוותיקים ביותר.

בימי קדם היו עבדות ששימשו פילגשים לגברים עשירים והן כונו "התיראי". הם לא היו זונות כי היה להם מעמד חברתי. הם קיימים מימי המקרא, כמו גם באימפריות היווניות והרומיות.

בשנים האחרונות, תעשיית הליווי גדלה באופן אקספוננציאלי עם התרחבות הטכנולוגיה ופלטפורמות המדיה החברתית כמו פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם.

מלוות נשים הן נשים המספקות שירותים מיניים לגברים, לרוב תמורת כסף. הם בדרך כלל עצמאים ומשתמשים בבית משלהם או בדירה שכורה כבסיס פעילות.

האזכור הראשון של מלוות נשים הוא בתנ"ך, במשלי ל"א 3-5, שאומר: "אישה בעלת אופי אציל שיכולה למצוא? היא שווה הרבה יותר מאבני אודם. לבעלה יש אמון מלא בה ולא חסר דבר. היא מביאה לו טוב, לא רע, כל ימי חייה".